צוואה הינה יצירתו של אדם בה הוא כותב את כל רצונותיו שיקרו לאחר מותו, על כן התנגדויות לצוואתו הכתובה של אדם, לאחר מותו, הינו הליך מורכב וכדאי ואף מומלץ להיוועץ בעורך דין מומחה בתחום טרם פנייה לערכאות בתי המשפט.
במאמר מקיף זה, נפרט על המקרים בהם תוגש התנגדות לצו קיום צוואה של מת לבתי המשפט לענייני משפחה , בהליך אזרחי, בו תיבחן צוואתו של המת בזהירות , ראשית ייבחן האם ישנו פגם צורני בעריכת הצוואה, וכן את העילה בבסיס ההתנגדות, ראוי להבהיר כי נטל ההוכחה לקיום העילה ,כלפי המתנגדים לצוואה, הינו כבד, ואינו עניין של מה בכך.
בית המשפט ייקבע אם אכן ראוי להתערב בצוואתו של המת ואם אכן יש להשתמש בפרשנות רחבה, בזהירות רבה כמובן, כאשר יצוק השופט לצוואה את כוונתו של המצווה גם אם אין הדבר כתוב במפורש עלי צוואה.
כיבוד רצון המת, הינו עקרון יסוד בדיני הירושה , על כן, התערבות בית המשפט בצוואתו של אדם מצומצמת ביותר , כאשר צוואתו של אדם מובאת אל פתחו של בית המשפט, על בית המשפט לעשות מאמץ פרשני להגשים את כוונתו האמיתית של המצווה בזהירות רבה, תוך התערבות פחותה ככל הניתן, בצוואתו הכתובה של האדם ,שכבר אינו בין החיים.
כמו כן ומכורך המציאות, בהתאם למקרים בהם נדרשת פרשנות של המצווה, נוצרו עקרונות משנה , על מנת להגן על רצונו האמיתי של המצווה , תפקידם של עקרונות אלה, לוודא ולתמוך ברצונו האמיתי של המת, בין צוואתו הכתובה לבין כוונתו האמיתית.
במקרים אלה, בית המשפט, יפעל בדרך של פרשנות רחבה ,בהוראות של הצוואה ואף במקרים מסוימים יוכל לבטלה. כגון מקרים ,אשר קיימת בעיית פרשנות או דו משמעות להוראת צוואה כלשהי או במקרים שבהם הוראת צוואה כלשהי סוכלה ואינה ניתנת עוד ליישום, כמו שהיא ,על רקע שינוי מציאות החיים או במקרים שבהם קיים חסר בצוואה, או כאשר הייתה השפעה בלתי הוגנת, תלות, תחבולה, התערבות בעריכת הצוואה.
הבעיה העיקרית בגישה הפרשנית של הצוואה, הינה, בין לשון הצוואה הכתובה, לבין הכוונה האמיתית של המצווה, לפני מותו, רצונו האמיתי של המת.
ישנן מקרים, בהם, מיום עריכת צוואתו של המצווה , עד ליום מותו , התרחשו אירועים, אותם המצווה לא צפה או יכול היה לצפות , כך נוצר פער, בין הצוואה הכתובה של המצווה , לבין מצב הדברים ביום מותו של המצווה.
חוסרים כגון אלה, מוסמך השופט להשלים ("פרשנות משלימה"). בזהירות רבה, השופט יסתמך על כוונתו של המצווה- , בעת עריכת הצוואה, כפי שעולה מתוך הצוואה ומכלול נסיבותיה.
במקרים של פער גדול, שכן המצווה לא צפה את הבעיה ולא נתן דעתו עליה , בית המשפט יוכל להשלים את החסר על-פי רצונו ההיפותטי של המצווה. רצון זה הוא הרצון שיש להניח כי היה למצווה בעת עריכת הצוואה אילו נתן דעתו לחסר. במקרים של השלמה היפותטית , השופט ימשיך את קו המחשבה של המצווה, וישלים באמצעותו של המצווה את שהחסיר, בית המשפט ייתן פרשנות לצוואה, כאמור, בזהירות רבה, ורק כאשר אין עיגון ריאלי לרצון המצווה בצוואה.
מצבים כגון אלה חורגים מפרשנותה של הצוואה במובנה הצר והפרשנות תהיה רחבה.
ישנם דוגמאות למקרים נוספים בהם ניתן להגיש התנגדות לקיום צוואה: טעויות טכניות בשל פגמים בצוואה, טענות בדבר זיוף, השפעה לא הוגנת, תיקון לשון הצוואה בשל טעות שנפלה בה; השלמת חסר בצוואה; הגשמת אומד-דעת המצווה "בקירוב"; הגשמת כוונת המצווה בדרך של "תחליף". כדאי לדעת כי רשימה זו אינה סגורה.
רצוי להיוועץ עם עו"ד מומחה בדיני ירושה ולבחון את עניינכם באופן פרטני
התקשרו אלינו:0503543549 /03-7405252 / office@law-fr.co.il
