בהתאם לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 הורה חייב לשאת בצרכי מחייתם של ילדיו הקטינים (ילד עד גיל 18) ואף לעיתים עבור ילדים מעל גיל 18 אשר משרתים בשירות חובה/לאומי/שנת שירות – מזונות אלו ישולמו בסכומים מופחתים ביחס למזונות שמשולמים עד גיל 18. חשוב להדגיש ששני ההורים גם אם חיים בנפרד, חייבים במזונות ילדיהם.
הורים החיים בנפרד יכולים להחליט על הסדר חלוקת תשלומי המזונות עבור ילדם כרצונם ובהסתמך על הסכמה הדדית אך הסכמה זו כרוכה באישורו של ביהמ"ש/ביה"ד או לחילופין במידה ואין הסכמה כלל, הסדרת חלוקת תשלומי המזונות תיקבע ע"י הערכאה המוסמכת לכך, משמע ע"י הגשת תביעת מזונות לבימ"ש המוסמך שיכריע בסוגייה.
לעניין הדין החל בישראל בנושא מזונות קטינים, הרי הוא הדין האישי והוא תלוי בעדה הדתית של ההורה. לדוגמה : על הורה יהודי יחול הדין העברי. הדין האישי לא יחול על מי שאינו נמנה על העדות המוכרות לפי התוספת השנייה לדבר המלך במועצתו.
עפ"י הדין העברי החובה העיקרית והמרכזית לתשלום מזונות ילדים מוטלת על האב. חובה זו לא תלויה בדבר וחלה תמיד גם במצבים בהם האב הוא נכה, חולה ואף כזה שמתקיים מקצבה. על האב מוטלת אחריות מעין "בלעדית" לספק את צרכיו ההכרחיים של הילד ולעומת זאת על האם חלה חובה משנית יותר שתחול במקרים מסוימים ורק כאשר האם יכולה לעמוד בכך כלכלית.
בהתאם להלכת ביהמ"ש העליון והדין העברי, חבות תשלומי המזונות נחלקים באופן הבא:
- מגיל 0 ועד גיל 6 – חבות מזונות מוחלטת על האב ללא קשר ליכולתו הכלכלית.
- מגיל 6 ועד גיל 18- חלוקת החבות בין ההורים לעניין המזונות בגילאים אלו נקבעת בהתאם לזמני השהייה ופערי השכר בין ההורים.
– במידה וההורים לא מגיעים להסכמה לעניין תשלום המזונות, ויתרה מכך לא מספקים לקטין את צרכי מחייתו, יכול הקטין להגיש כנגדם, או כנגד אחד מהם, תביעה למזונות. תביעה כאמור מוגשת על ידי הקטין באמצעות אדם בגיר (בדרך כלל ע"י ההורה המשמורן), בבית המשפט שבתחום שיפוטו מתגורר הקטין.
סוגיית מזונות הילדים בישראל הינה סוגיה מורכבת ויישומה ע"י בתי הדין השונים משתנה כאשר לרוב בתי הדין הרבניים נוטים לפסוק מזונות בסכומים נמוכים יותר בהשוואה לבתי המשפט לענייני משפחה.
הסבר על תקדים בית המשפט העליון בע"מ 919/15 פלוני נגד פלונית
השפעת משמורת משותפת על חבות במזונות
המהפכה במזונות שנקבעה בהלכת העליון 919/15 בה נקבע שוויון בחלוקת נטל מזונות הילדים החלה בפסק דין מהפכני בבית משפט לענייני משפחה בראשון לציון.
שני ערעורים נדונו במאוחד (בע"מ 919/15 ו- בע"מ 1709/15). בשני המקרים השתכרו ההורים שכר דומה פחות או יותר וחלקו זמני שהייה שווים עם ילדיהם.
בפסק הדין שניתן ביום 19.07.17, נקבעה הלכה חדשה בהתייחס לחלוקת מזונות ילדים בגילאים 6-15 בין הורים יהודים, והיא סוכמה במילים אלו :
"בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה".
כמו כן נקבע בפסק הדין הוראות בעניין יישום עקרון והלכה קובעת , במקרים בהם נקבעה משמורת משותפת על הקטינים.
מטרת ההלכה היא ליצור אחידות וסדר בנושא, ובמילים פשוטות, היא קובעת כי לצורך קביעת חיוב המזונות יש להתחשב גם בחלוקת זמני השהייה בין ההורים וגם ביכולת הכלכלית של שניהם, תוך התחשבות ביתר הנסיבות, אם ישנן.
הלכת 919/15 תקפה כאמור, לילדים מעל גיל 6. באשר לילדים מתחת לגיל 6, תקף עדיין הדין העברי, המחיל את מלוא החבות במזונות על האב. כך שאבות רבים, טוענים כי השוויון טרם הושג במלואו.
כאמור הלכה וקביעות אלו משפיעות על חבות המזונות במשמורת משותפת כיום .
כמו כן בסקירת ההיסטוריה המשפטית בעניין זה נציין כי פסק הדין הראשוני שעליו מבוססת ההלכה 919/15 הינו תמ"ש 16785-09-12 ל.ר ואח' נ' ד.ר .
פסק הדין דן בסוגיית השפעת משמורת משותפת על חבות במזונות ילדים. זהו פסק דינו האחרון של השופט יעקב כהן (סגן נשיאת בית המשפט דאז) טרם פרישתו.
פסק הדין הווה תקדים וקבע הלכות חדשות בדיני מזונות במדינת ישראל, בפסיקתו כי כאשר חלוקת זמני השהות בין ההורים שווה ומשכורותיהם שוות – כל צד ידאג לכלכת הילדים כאשר הם נמצאים אצלו, ואילו בהוצאות חינוך ובריאות – יחלקו ההורים במידה שווה.
